הילד חושב באופן פסימי. איך נעזור לו להסתכל על חצי הכוס המלאה?
המציאות היא חסרת משמעות, ללא האדם החושב עליה ומרגיש אותה. הפירוש למציאות הנו אישי ונע על הסקלה מאופטימי לפסימי. המדד נקבע לרוב בהתאם לאוצר המילים בו משתמש האדם והאנרגיה הנפשית מפונת בכל רגע לאן שתשומת הלב והמחשבה לוקחת.
הפסימי מאמין בפרשנות ה"נבואות השחורות" שלו, וגם כשאינן מתגשמות בפועל, במחשבתו ובתחושותיו הן ממשיות עבורו וגורמות לו להרגיש עצוב, מיואש, כועס, חסר אונים, לחוץ ונוטה לוותר.
האופטימי לעומתו מאמין שהעולם הוא מקום טוב עם תקווה, הוא מתמודד ומשפיע על הסביבה לטובתו, מרגיש שמחה וסיפוק כשהוא מצליח, ולא נשבר כשיש קשיים.
מחקרים מראים שילדים יותר אופטימיים מממשים את עצמם בצורה טובה יותר והמערכת החיסונית שלהם חזקה יותר משל ילדים פסימיים. זאת מכיוון שילד אופטימי יפרש כל הצלחה כהצלחה שלו, בגלל היכולות והאופי שלו, וילד פסימי עלול לפרש הצלחה כמשהו שלא תלוי בו. ילד פסימי פחות רוצה להתנסות, יש לו פחות מוטיבציה ו"הנעה" עצמית, כיוון שהתחושה הראשונית היא שהוא עלול לחוות הפסד או כישלון ובנוסף לרוב מלווה אותם רגישות לדחייה חברתית.
קשה להורים להבין למה הילד מתלונן וחושב על דברים רעים כשהכל סביבו טוב והוא ילד כל כך מקסים ומוצלח. ההורים מתוסכלים, כועסים, מרגישים אשמים שאולי עשו משהו לא בסדר. הם ביקורתיים על הילד, ודורשים ממנו להיות חיובי יותר וכמובן שזה לא עוזר אלא מלחיץ יותר.
ולכן שלב ראשון – אל תכנסו ללחץ ואל תשפטו את הילד ולא את עצמכם בגלל הפסימיות- היא לא מעידה על כפיות טובה או פגם בילד, וגם לא בחינוך, היא מאפיין שצריך להתמודד איתו.
באפשרותכם לעזור לילד להיות פחות פרפקציוניסט ויותר בעל בטחון עצמי, לבנות תחושה של שליטה, לחשוב מחשבות של מסוגלות עצמית, ומחשבות על פרשנות גמישה של המציאות.
אז מה מומלץ לעשות?
חשוב לזהות האם יש מקור אמיתי בריאותי ו/או תפקודי ו/או חושי הגורם לילד לקלוט ולהבין את העולם דרך חושיו באופן שונה מאחרים. לדוגמא: האם יש לילד איזשהו קושי בוויסות חושי הגורם לו להבין שהוא בסכנה או שהוא צריך להגן על עצמו. במידה ויש "מקור אמיתי" לפרשנות ולתחושות של הילד (ואת זה ניתן לאתר באבחון) ניתן לעבוד על המקור לבעיה, להביא לאיזון ו"לשחרר" את הילד מהגורם שמביא אותו להסתכלות על העולם באופן פסימי או "מגונן".
גוף ותנועה - אני מאוד מאמינה בחיזוק הילד לא באופן מילולי מפורש אלא דרך הגוף ואמצעות תנועה. עבודה כזו מאפשרת לחזק את הילד הן מבחינה גופנית והן מבחינה רגשית, לסייע לילד למצוא את העוצמות שלו, להרגיש ולחוות את כוח הרצון שלו ובשלבים להאמין ולהרגיש את היכולות שלו. אני חושבת שזוהי דרך עבודה מאוד נכונה, בעיקר עם ילדים.
שאלות מנחות - ילד שמרגיש בעל ערך, שיש לו בטחון עצמי גופני ורגשי יהיה ילד אופטימי יותר. חשוב להקפיד להראות לו כל הזמן הדגמות של חשיבה חיובית, של הסתכלות על חצי הכוס המלאה - לא כביקורת אלא כתשאול: תשאלו את הילד באמצעות שאלות מנחות שיובילו אותו לתשובות אופטימיות שהוא מסיק מתוכו. יש לתרגל חשיבה כזו כל הזמן. ל תגישו לו את החשיבה הנכונה המוגמרת. כשהוא יצליח להגיע אליה בעצמו הוא יזדהה איתה הרבה יותר.
אברא כדברא – משמע: אברא עפ"י הדיבור - למילים יש כוח – אנו מבינים ומרגישים את המציאות באמצעות מילים, מילים מחזקות ומעודדות זמינות לנו בכל רגע ורגע.
ניתן להשמיע לילד (בבית, ברכב) להשמיע לו שירים עם מילים חיוביות – שיר הוא קליט יותר ומתנגן לנו בראש. כשהשיר מכיל מילים חיוביות זה תורם לנו לחשיבה אופטימית.
5 דברים טובים שקרו לי היום - אמצו לכם מנהג לפעילות קצרה, חביבה ועם ערך מוסף שאפשר לעשות לפני השינה או סביב שולחן הערב המשפחתי - כל אחד משתף בחמישה דברים טובים שקרו לו היום. זה יכול להיות דברים פשוטים וטריוויאלים כמו: כשראיתי את הפרחים בגינה זה עשה לי כייף, כשחיבקת אותי בבוקר זה מילא אותי אושר גדול, כשעזרת היום לאח שלך הייתי מאוד גאה בך... המשפטים הללו עוזרים לנו "להאיר" את תשומת הלב לחצי הכוס המלאה בחיים ולתרגל את זה.
ארוחה משפחתית –בכל יום יש לכם הזדמנות לשבת עם הילדים יחד לארוחה שבה תספרו על היום שלכם ותקשיבו למה ולאיך עבר היום על הילדים שלכם. המפגש הזה תורם לפיתוח יכולות תקשורת בינאישיות ומחבר בין בני המשפחה. אתם מוזמנים לשתף את הילדים גם בהכנות לארוחה. לפי מחקרים – ילדים שלקחו חלק בהכנת ארוחות אכלו יותר טוב, היו פתוחים יותר לטעום דברים חדשים, תחושת הערך העצמי שלהם עלתה והתקשורת הבינאישית בין ההורה לילד השתפרה. ישנו קשר מדעי מוכח וידוע בין תזונת הילד לבין מיצוי פוטנציאל הגדילה וההתפתחות שלו, וכן בין תזונה לבין בריאות ולמידה.
פרפקציוניזם ודימוי עצמי נמוך- שאיפה לשלמות וחוסר אמונה בעצמך וביכולות שלך מובילים לחשיבה פסימית. כאשר רף הציפיות הוא שלמות ואידאלים, סביר שרוב הזמן התחושה תהיה שלילית ומאוכזבת, כיוון שהחיים לא מסתדרים לפי המצופה ב-100%.
פסימיות נלמדת- לעיתים ילדים לומדים להיות פסימיים על ידי חיקוי מודל. למשל, אם ההורה נוטה להיות חרדתי ומנבא שחורות, הילד לומד להיות כמוהו. ילד פסימי "מחכה" לביקורת שתגיע ותוכיח לו את האמת באופן החשיבה הפסימי שלו. נסו להיות פחות פסימיים, לחוצים וביקורתיים בעצמכם- אם אתם מזהים תגובות פסימיות שלכם- נסו להפחית אותם, היו מודל שמדגים לילדים חשיבה נכונה והתמודדות עם החיים המלווה באמונה ביכולות ובעוצמות שלכם. ילד "פסימי" זקוק להרבה תמיכה ועידוד, לחיוך ,להקשבה, לחיבוק, לחום ולחוסר שיפוטיות.
הקשיבו לדאגות של הילד, גלו אמפטיה ולא שיפוט כועס. לדוגמא, אם הילד מפחד שמשהו רע יקרה הסבירו לו שהסיכוי נמוך, ולעומת זאת יש סיכוי שדברים טובים יקרו. כאשר הילד יבין לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה ויחוש שאתם כהורים מאמינים בו ותמיד מאחוריו לא משנה מה, יגדל האמון שלו בכם ובעצמו, ומכאן גם בעולם כולו.
לעיתים הילד מקבל חיזוק עקיף כשהוא פסימי, למשל- הוא מקבל יותר תשומת לב ודאגה כשהוא מתלונן וחרד, ואז הוא מגביר את ההתנהגות הזו שמתגמלת אותו. ילד שהיה במצב פגיע בילדותו או שחווה חוסר יציבות בבית, עלול להשתמש ולאמץ את האסטרטגיה של "הקורבן" שזיכתה אותו בעברו באמפטיה ובתשומת לב. צריך להיות ערניים שזו לא עוד דרך למשוך תשומת לב. בדקו האם תוספת של זמן איכות עם ההורים גורמת להפחתת החשיבה הפסימית וההתנהגות הלא רצויה. הקפידו לתגמל בחום בחיבוק ובמילים טובות רק על פרשנות חיובית. במידה והילד משתמש בפרשנות פסימית, השתמשו בתשאול שאלות שיובילו אותו לחשיבה נכונה.
טקס לפני השינה – ילדים רבים מתלוננים על חלומות רעים שבאים אליהם בלילה והם מפחדים להירדם ואף מגיעים למיטת ההורים בלילה. אני ממליצה שתהיה רוטינה קבועה בערב, ככל הניתן, וטקס שינה בו ההורה מקריא סיפור לילד שלו, מחבק אותו ומאחל שינה טובה וחלומות טובים. ניתן לעשות לילד סוג של דמיון מודרך – להנחות את הילד לנשום עמוק, להרפות את השרירים... ולדמיין שההורה שם מעל הילד הילה שמגינה עליו מחלומות רעים, רק חלומות טובים יכולים להגיע לילד ושההורה שומר עליו. במידה והילד מגיע מתעורר בלילה, חשוב לקבל זאת באהבה, לא לכעוס על הילד (כיוון שהוא לא עושה את זה בכוונה) ולעזור לו שוב להירדם בנחת ובביטחון. אם תתמידו בכך תקופה השינה תחזור להיות שנת לילה טובה ושלמה. במידה ואחרי תקופה זה לא עוזר, אני ממליצה לבדוק לעומק את מקור הקושי ואיזה חלומות חוזרים גורמים לילד להתעורר ולפחד.
התכווננות – בכל מוצאי שבת אני ומשפחתי עושים "הבדלה" – טקס ביהדות המסמל את סיום השבת והתחלת ימות החול. לקראת סיום הטקס אנו מבקשים מהילדים לברך ולבקש משאלות לשבוע הקרוב ואחרי שכולם סיימו אנו מכבים יחד את נר ההבדלה. ניתן לעשות טקס דומה עם "נר משאלות" או עם קופסת משאלות שהילד יכול להכניס לתוכה את מה שהוא מאחל לעצמו לשבוע הקרוב. למה זה חשוב? בטקס כזה הילד יוצר לעצמו התכווננות ויעדים לשבוע הקרוב. כשיש לאדם יעדים מוגדרים, הוא ממוקד יותר וכך סביר יותר שיפעל ויגיע אל היעד.
.jpg)
