לדוגמא: רגישות יתר במערכת הווסטיבולרית מובילה בהכרח לתחושה לא נוחה מתנועה, לקשיי קוארדינציה (רצף תנועות), לתחושת חוסר איזון, לסחרחורות, לחוסר ביטחון גופני עד כדי הימנעות מתנועה. נהיגה היא פעילות מורכבת מתנועה בה מתבצע שכלול של מידע, כגון: תנועת האדם, תנועת הולכי הרגל במרחב, תנועת גופים נוספים במרחב, קליטה והבנה של חלל משתנה ותגובה בהתאם ובזמן. רגישות יתר במערכת הווסטיבולרית מובילה בהכרח לתחושה לא נוחה ולא בטוחה בזמן נהיגה עד כדי הימנעות. הבשורה הטובה היא שזוהי מערכת שניתן לעבוד עליה באופן הדרגתי באמצעות תרגולים מותאמים אישית ולווסת את הרגישות ובכך לשפר את ההרגשה והתפקוד.

בנוסף, מידע המגיע למוח מחוש הראיה הנו משמעותי ביותר בהקשר של שילוב עיבוד המידע מהמערכת הווסטבולרית ומשם לתפקוד מערכת זו. כאשר יש בעיה בקלט המידע המגיע מהעיניים, גם אם האדם אינו מבחין בקשיי ראיה בהתנהלותו היום-יומית, בעצם יש חסר במידע זה המגיע למוח. המוח מודע לכך שחסר לו מידע ואז הוא עלול להעביר לגוף שדר של התנהלות ממקום של "סכנה". זוהי סיבה נוספת לכך שאדם חש פתאום סטרס בנהיגה אך איננו מבין מדוע ולמה חרדת הנהיגה הופיעה אצלו. כאשר באבחון עולה קושי בעבודת העיניים או במערכת הווסטיבולרית, לרוב אנו נוהגים ב"מרכז גוף בתנועה" להפנות את הלקוח לבדיקת ראיה אצל אופטמטריסט שהוא גם אורטופטיסט בכדי שיסיע ללקוח "לסדר" את הקושי בעיניים. לעיתים, מתן פתרון לקושי בעיניים מסייע משמעותית לשחרור מחרדת הנהיגה.

החוש הטקטילי משמש בסיס חשוב להתפתחות התפיסה החזותית. באמצעותו מתרגם המוח את מה שהעיניים רואות. ע"י נגיעה בחפצים אנו זוכרים תכונות ויחסים בין עצמים. רגישות במערכת זו עלולה להוביל לקשיי קשב וריכוז ולקשיים עם הסביבה, עקב נטייה לשמור על "מרחק בטוח" מסביבתה ו"פלישה" לרדיוס המרחב האישי הבטוח עלולה להתפרש אצלה כאיום אליו היא עלולה להגיב באופן תוקפני או המנעותי.

דוגמא נוספת: רגישות יתר בתחושה הטקטילית-מגעית, כלומר קלט מתחושה שמגיעה ממגע על פני העור. אנשים שסובלים מרגישות יתר כזו מעצם חשים שיש להם "פחות עור" מלאדם שאין לו את הרגישות הזו, כאילו הם יותר "חשופים" ולכן חשים שהם צריכים לשמור על "רדיוס מרחק בטוח" גדול יותר מאשר אנשים אחרים. אנשים אלו חווים יותר קושי להימצא בתוך קהל או במקום הומה אדם ובנהיגה הם חשים שהם צריכים לשמור יותר מרחק, כשמישהו נצמד אליהם מאחור בכביש זה מרגיש להם כ"סכנה הישרדותית" ובנוסף הם חווים לרוב  קושי במעבר בין נתיבים בכביש.

הטיפול במערכת החושית הטקטילית מתמקד על תחושתיות, תנועתיות ומודעות לגוף, הבנה והכרה של גבולות הגוף וחשיפה הדרגתית למגוון סוגי מגע.
הבשורה הטובה שקושי בוויסות חושי לסוגיו הנו בר-וויסות באמצעות תרגולים וחשיפות הדרגתיות באופן מותאם אישית וקשוב למטופל. הכל מתחיל במודעות למקור הקושי התפקודי-רגשי. מכאן נוצרת הבנה, אמפטיה, תרגולים מותאמים אישית וכך מתחילה להיבנות מוטיבציה ואמונה לשינוי ולשיפור התפקודים וההרגשה. קצב ההתקדמות תלוי גם בהירתמות של המטופל לעשות את התרגולים הנדרשים ומי שאכן לוקח זאת ברצינות ובהתמדה יראה ויחוש באופן די מהיר שיפור משמעותי.