נעמה פנתה לתהליך "דרייב" של מרכז גוף בתנועה, כיוון שיש לה רישיון נהיגה כבר כעשרים שנה, אך היא נמנעת מנהיגה עקב תחושות לא נוחות בנהיגה כגון: פחד, התרגשות, בלבול ולחץ.
לקראת סיום תהליך "דרייב" נעמה כתבה לנו מכתב מרגש המסכם את התהליך שעברה - מוזמנים לקרוא:
בס"ד
הילה, רן ואלישבע היקרים מאוד!!
לפני כעשרים שנה קיבלתי רישיון נהיגה בשעה טובה.
ניצלתי רישיון זה בדיוק יום אחד. ומאז לא העזתי ולא חלמתי לנהוג.
אני גרה במושב תעוז ועובדת בבי"ח הדסה בירושלים. מרחק חצי שעה נסיעה
ברכב פרטי. בתחבורה ציבורית הנסיעה ארכה בממוצע שעה וחצי לכל כיוון- שני אוטובוסים ורכבת קלה...והמתנה לטרמפ בתוך המושב, בימים גשומים ובימים חמים מאוד, ולעיתים קרובות עם שקיות של קניות...בקיצור, לעבודה כבר הגעתי עייפה ולבית חזרתי עייפה עוד יותר, מידי פעם נרדמתי באוטובוס בחזרה לבית , וזה אומר המתנה נוספת לאוטובוס בכיוון ההפוך., לבד, בחושך... וחוזר חלילה.
לא העזתי לחלום על נהיגה, לא חלמתי שיגיע יום ויהיה לי רכב משלי ואנהג כמו גדולה. .הפחד שיתק אותי רק מהמחשבה לנסוע בכביש מהיר כשנהגים ממהרים מסביבי צופרים בלי רחמים. בנוסף לפחד שמא אפגע במישהו..
ידעתי שאם אתחיל לנהוג ברכב משלי, איכות חיי תשתנה מקצה לקצה, ועדיין הפחד הוביל אותי להישאר עם ההרגלים הקבועים והנסיעות המעייפות, התלות באחרים, וההרגשה שאני תקועה במושב ולא יכולה לעשות דברים פשוטים שהצריכו נסיעה , ואפילו אם מדובר בנסיעה קצרה.
לפני כשנתיים קראתי כתבה בעיתון על מרכז גוף בתנועה בתל אביב המטפל בין השאר באנשים עם רישיון נהיגה שלא נוהגים עקב חרדות כלשהן.
הרגשתי שזה בדיוק בשבילי, אבל הייתי צריכה את הזמן לעכל ולהחליט שאני הולכת על זה, ובזכות חברתי הטובה יהודית שדחפה ועודדה ונדנדה.. עזרתי אומץ והגעתי לפגישה ראשונה עם רן והילה.
הגעתי עם חוסר בטחון מוחלט ביכולת שלי לנהוג לבד. חשבתי שאני באה רק כדי לסמן וי על כך שניסיתי וזהו. ולא אנהג יותר.
שלא כהרגלי.. הרגשתי כבר מהפגישה הראשונה עם רן, הילה ואלישבע המדהימים, שאני יכולה לסמוך עליהם, שבאמת אכפת להם וחשוב להם שארגיש בנוח , ואצליח להשיג את המטרה שלשמה הגעתי אליהם.
התחלתי בפגישות עם אלישבע המדהימה, בתחילה לא כל כך אהבתי את התרגילים, כי אני שונאת ספורט, אבל הבנתי שזה חשוב לנהיגה, לצורך הקואורדינציה, ושילוב של מספר פעולות יחד.
השיחות איתה על הפחדים, הנגיעות במקומות הכואבים שלא רציתי להגיע ולדבר עליהם. ההתמודדות והניסיונות לפרק לגורמים כל בעיה ולראות שהכל פשוט ואפשרי. וש"אני רוצה, יכולה ומסוגלת ושום דבר לא יעצור אותי.." משפט שהפך להיות חלק ממני, בכל פעם שאני נתקלת בבעיה בנהיגה או בכל תחום אחר.
בהמשך התחלתי עם רן את כל התהליך של חיפוש רכב, ההחלטה באיזה רכב לבחור, והקנייה עצמה, והכל בנועם וברוגע. ההרגשה שנתן לי שיש לו את כל הזמן בשבילי, שאין שום לחץ, והכל בסדר גם אם זה נמשך מעבר לזמן שנקבע.
פתאום כל התאוריות והחלומות הפכו להיות מציאותיים והרגשה שחלום שהייתי בטוחה שיישאר בגדר חלום, הופך למציאות והנה אוטוטו.. יהיה לי אוטו משלי ואני אמורה לנהוג...
פחדתי, חששתי מאוד מהרגע הזה, וכל הזמן נידנדתי לרן שאולי אני צריכה לקחת כמה שיעורי נהיגה, ורן המשיך להרגיע שאין צורך, ושהכל בסדר, אז נאלצתי...לסמוך עליו.
אי אפשר לתאר את ההתרגשות הגדולה כשקיבלתי את המפתחות לרכב..
ועוד יותר מזה התרגשתי לראות איך רן, הילה ואלישבע שמחים ומתרגשים
בשבילי. (והם עדיין שמחים ומתרגשים מכל התקדמות..)
אני טיפוס הישגי באופיי , ובכל פעם מציבה לעצמי מטרות חדשות, שמצליחה
להשיג, אבל הפעם הרגשתי שהצלחתי להשיג משהו משמעותי שישנה לי את החיים.
רן ליווה אותי בנסיעות הראשונות, עזר לי להתגבר על הפחדים והחששות, ובמקביל אלישבע עזרה לי לפתוח ולדבר עליהם ולפתור אותם.
היום, שלושה חודשים לאחר שהתחלתי לנהוג, אני נהנית מהחיים החדשיםשיצרתי לעצמי! אני נוהגת יום יום, עדיין יש רגעים מלחיצים ויש עדיין פחדים, אבל..."שום דבר לא יעצור אותי, אפילו לא אני..."
קניות אני כבר עושה בכיף, ובלי לחשוש אם זה יהיה לי כבד או לא..
מבקרת במשתלות שאני כל כך אוהבת וקונה בכיף בלי להתחשב במשקל..
מבקרת בני משפחה שהיה קשה להגיע אליהם בלי רכב..
מגיעה הרבה לים שאני כל כך אוהבת , בלי להיות תלויה בטרמפים או ברצון הטוב של אחרים.
היום כשאני כבר נוהגת ושומעת מחמאות מנהגים ותיקים על הנהיגה שלי,
ואני מספרת בגאווה על התהליך שעברתי ועל המקומות שאני מגיעה אליהם,,
פתאום אני שומעת ומבינה כמה גדולה התופעה של אנשים בעלי רישיון נהיגה החוששים לנהוג, וחוששים גם לדבר על זה. חשוב שאנשים ידעו שיש פתרון לזה, שלא צריך להתבייש, שאפשר לנהוג ואפילו ליהנות מזה, אם רק מגיעים לאנשים הנכונים.
ומה שחשוב יותר- באתי כדי לנהוג, ויצאתי עם כלים להתמודדות גם בכביש
וגם בתחומים אחרים בחיים, וזכיתי להכיר את רן, הילה ואלישבע המדהימים
שאני בטוחה שימשיכו ללוות אותי גם בהמשך הדרך, שבזכותם אני נוהגת
ובזכותם אני נמצאת במקום הרבה יותר טוב מהמקום שבו הייתי כשהגעתי אליהם.
.jpg)