על קשב ונהיגה ישנם נהגים שחושבים שנהיגה היא פעילות טכנית שגרתית ופשוטה. האמת היא שמדובר בפעילות אינטגרטיבית המורכבת ממגוון פעולות ומתאום בין מספר מערכות כמו איסוף מידע בעל פרטים מרובים משדה ראייה רחב, מיון המידע ועוד. מסקנה: על מנת לנהוג נהיגה נכונה ובטוחה אנו נדרשים לניהול קשב נכון במהלכה, לצמצום הפרעות והסחות דעת ולמיומנויות נהיגה נכונות
אצל רוב הנהגים ניהול הקשב נעשה באופן טבעי ואינטואיטיבי. עם השנים, ככל שאדם מתבגר, הוא נאלץ להתמודד עם כמות רבה יותר של נושאים ולהקצות להם משאבי קשב מתאימים, וכך הניסיון המצטבר גורם להגדלת היכולות. לחלופין, ניהול קשב באופן לא נכון והתמודדות לא נכונה עם עומס ייתר על האדם, יכולים להוביל לתחושות של סטרס ושל חוסר אונים בנהיגה, אשר עלולות להוביל ללקיחת החלטות שגויות בכביש, לתאונות, להימנעות מנהיגה או לנהיגה סלקטיבית.
היזהרו ממסיחי הקשב
בשנים האחרונות התקיים מחקר משמעותי בתחום הבטיחות בדרכים על השפעת חוסר תשומת לב של נהגים על תאונות וכמעט תאונות. המסקנה העיקרית של המחקר הייתה, שחוסר תשומת לב של נהגים הוא הגורם העיקרי לתאונות דרכים ול"כמעט-תאונות דרכים". כמו כן, ב- 80 אחוז מהתאונות וב-65 אחוז מה"כמעט תאונות" נמצאו מאפיינים של חוסר תשומת לב בשלוש השניות שלפני התאונהVirginia Tech Transportaion Institute) 4/2006).
קשיים בניהול קשב מתבטאים בנהיגה שאיננה מדויקת ואיננה מתאימה לתנאי הכביש.
נהג חדש שעולה על הכביש מצויד בכל הידע הטכני לנהיגה: כיצד להעביר הילוך, לאותת, לסובב את ההגה, אך אין לו הבנה אמיתית כיצד לנהל ביעילות את מבול המידע ששוטף אותם בזמן הנהיגה. מה עוד שאנשים נוספים ברכב, רדיו וטלפון נייד, לוקחים חלק מהקשב של הנהג המיועד לנהיגה.
התקופה הראשונית על הכביש יוצרת את אבני הדרך של הנהג הצעיר ומשפיעה על תרבות הנהיגה, מיומנויות הנהיגה ועל הבטיחות בדרכים. תקופת הליווי של נהג חדש היא הזדמנות והאחריות בעבור כל הורה להקנות לילדו תרגול וידע של נהיגה נכונה במצבי כביש מגוונים, תוך יצירת הביטחון של הנהג, המלווה בתחושת האחריות לאחוז הגה.
נהגים בעלי הפרעות קשב מועדים יותר לתאונות דרכים קשות
מחקר מעניין שנערך באוניברסיטת "הופקינס" בארצות-הברית בנושא חלוקת הקשב, הוכיח כי אנשים המדברים בטלפון הנייד (גם אם על-ידי דיבורית) בזמן נהיגה, לא רק סוטים ממסלול הנהיגה, אלא גם פוגעים במכוניות אחרות ובהולכי רגל. על-פי המחקר מתברר שהמוח לא יכול להקדיש תשומת לב מלאה גם למשימת הנהיגה (שהיא בעיקרה חזותית) וגם למשימת השיחה (שהיא שמיעתית). החוקרים הסיקו שראייה בו-זמנית של אובייקטים (נוף וכביש, שילוט וכביש) לא מפריעה כל כך לנהיגה, כיוון שכל הגירויים שייכים לאותו חלק במוח, מרכז הראייה. לעומת זאת, ראייה ושמיעה סימולטניות פוגעות בנהיגה, כיוון שהגירויים שייכים למרכזים שונים במוח.
אצל נהגים בעלי הפרעות קשב וריכוז, בעיית הקשב היא מובנית, ולכן הם עלולים להוות קבוצת סיכון בכביש, במידה והם לא למדו לנהל את הקשב באופן נכון ולנטרל מסיחי דעת. הפרעות קשב וריכוז מאופיינות בסימפטומים של קושי בחלוקת קשב, הסחת דעת בקלות, אימפולסיביות (לדוגמא, התנהגות המקדימה את החשיבה) והיפראקטיביות (לדוגמא, תנועתיות יתר וחוסר מנוחה).
מחקרים מראים שנהגים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מעורבים בין פי 4 עד פי 8 בתאונות דרכים קשות. אולם לא רק נערים עם ADHD מעורבים בתאונות דרכים. בארץ בוצע מחקר מעניין באוניברסיטת בר אילן, שהשווה בין נהיגה של נהגים עם וללא הפרעות קשב וריכוז. מסקנות המחקר היו כי נהיגתם של בעלי ADHD פחות בטיחותית באופן מובהק מנהגים שלא סובלים מההפרעה. מדדים כגון חניה במקום אסור, הבנת שילוט בצורה שגויה, פגיעה בעצם שלא נראה בזמן נסיעה לאחור, הערכת מהירות שגויה של הרכב אותו עוקפים, נהיגה ללא חגורת בטיחות, צפירה לנהג אחר כדי להביע מורת רוח ממנו, פניה ללא איתות והצמדות לרכב מלפנים- היו גבוהים יותר אצל נהגים בעלי ADHD
הבשורה הטובה היא, שניתן לשפר ולשכלל את ניהול הקשב בנהיגה בכל גיל. ההמלצה החשובה ביותר היא לצמצם את כמות המסיחים ואת עוצמתם, הם מתחרים על תשומת ליבו של הנהג ומפריעים לו להתרכז בנהיגה.
מחקר מרתק דיווח על כך שנהיגה עם מנגנון נהיגה ידני (הילוכים) בטיחותי יותר לבעלי הפרעות קשב וריכוז, בהשוואה לנהיגה עם מנגנון אוטומטי. נהיגה בגיר ידני איננה מתאימה לכל נהג, אך בהחלט זו אופציה שכדאי לבדוק.
ניתן להשתמש בטכנולוגיות המסייעות לנהג בתוך הרכב: באיסוף מידע רלוונטי, מיון המידע, ניתוח המידע בזמן אמת והתרעה לנהג על סכנות מיידיות. המערכות מתריעות מפני סטייה מנתיב, אי שמירת מרחק וחשש מהתנגשות ברכב הנוסע לפנים. שימוש בטכנולוגיות הנ"ל דורש תרגול והסתגלות, כיוון שההתרעות עלולות להכניס לסטרס בזמן נהיגה.
טיפול תרופתי
מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות מעידים על תרומתו של הטיפול התרופתי לשיפור הנהיגה של אנשים עם הפרעות קשב. חשוב לדעת שמרבית המחקרים הללו נערכים בתנאי מעבדה, תוך שימוש בסימולאטורים ולא בנהיגה בכביש, ולעיתים קרובות נערכים במימון חברות התרופות עצמן . בכל מקרה, חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל. המלצה חמה ממני, המלצה שתורמת משמעותית לשיפור הקשב בנהיגה ולשיפור התפקוד, המלצה שמוכחת במחקרים באופן מובהק: לפעילות גופנית מאתגרת ונכונה יש השפעה מצוינת ונכונה לשיפור הקשב והריכוז, להפחתת פעילות יתר ולהעלאת המיקוד. כמובן שפעילות גופנית תורמת לבריאות הכללית שלנו וחשוב לשלב אותה בחיינו כחלק מאורח חיים בריא.
לסיכום, לכל נהג יש את נקודות התורפה שלו וגם את היתרונות שלו בנהיגה. כשאתה מודע לנהג שבך, אתה יכול לקחת אחריות על ההגה שאתה אוחז בידיים, לשפר ולמקד את הקשב בנהיגה בדרך אפקטיבית עבורך ולצמצם גירויים והסחות דעת בנהיגה.
אצל רוב הנהגים ניהול הקשב נעשה באופן טבעי ואינטואיטיבי. עם השנים, ככל שאדם מתבגר, הוא נאלץ להתמודד עם כמות רבה יותר של נושאים ולהקצות להם משאבי קשב מתאימים, וכך הניסיון המצטבר גורם להגדלת היכולות. לחלופין, ניהול קשב באופן לא נכון והתמודדות לא נכונה עם עומס ייתר על האדם, יכולים להוביל לתחושות של סטרס ושל חוסר אונים בנהיגה, אשר עלולות להוביל ללקיחת החלטות שגויות בכביש, לתאונות, להימנעות מנהיגה או לנהיגה סלקטיבית.
היזהרו ממסיחי הקשב
בשנים האחרונות התקיים מחקר משמעותי בתחום הבטיחות בדרכים על השפעת חוסר תשומת לב של נהגים על תאונות וכמעט תאונות. המסקנה העיקרית של המחקר הייתה, שחוסר תשומת לב של נהגים הוא הגורם העיקרי לתאונות דרכים ול"כמעט-תאונות דרכים". כמו כן, ב- 80 אחוז מהתאונות וב-65 אחוז מה"כמעט תאונות" נמצאו מאפיינים של חוסר תשומת לב בשלוש השניות שלפני התאונהVirginia Tech Transportaion Institute) 4/2006).
קשיים בניהול קשב מתבטאים בנהיגה שאיננה מדויקת ואיננה מתאימה לתנאי הכביש.
נהג חדש שעולה על הכביש מצויד בכל הידע הטכני לנהיגה: כיצד להעביר הילוך, לאותת, לסובב את ההגה, אך אין לו הבנה אמיתית כיצד לנהל ביעילות את מבול המידע ששוטף אותם בזמן הנהיגה. מה עוד שאנשים נוספים ברכב, רדיו וטלפון נייד, לוקחים חלק מהקשב של הנהג המיועד לנהיגה.
התקופה הראשונית על הכביש יוצרת את אבני הדרך של הנהג הצעיר ומשפיעה על תרבות הנהיגה, מיומנויות הנהיגה ועל הבטיחות בדרכים. תקופת הליווי של נהג חדש היא הזדמנות והאחריות בעבור כל הורה להקנות לילדו תרגול וידע של נהיגה נכונה במצבי כביש מגוונים, תוך יצירת הביטחון של הנהג, המלווה בתחושת האחריות לאחוז הגה.
נהגים בעלי הפרעות קשב מועדים יותר לתאונות דרכים קשות
מחקר מעניין שנערך באוניברסיטת "הופקינס" בארצות-הברית בנושא חלוקת הקשב, הוכיח כי אנשים המדברים בטלפון הנייד (גם אם על-ידי דיבורית) בזמן נהיגה, לא רק סוטים ממסלול הנהיגה, אלא גם פוגעים במכוניות אחרות ובהולכי רגל. על-פי המחקר מתברר שהמוח לא יכול להקדיש תשומת לב מלאה גם למשימת הנהיגה (שהיא בעיקרה חזותית) וגם למשימת השיחה (שהיא שמיעתית). החוקרים הסיקו שראייה בו-זמנית של אובייקטים (נוף וכביש, שילוט וכביש) לא מפריעה כל כך לנהיגה, כיוון שכל הגירויים שייכים לאותו חלק במוח, מרכז הראייה. לעומת זאת, ראייה ושמיעה סימולטניות פוגעות בנהיגה, כיוון שהגירויים שייכים למרכזים שונים במוח.
אצל נהגים בעלי הפרעות קשב וריכוז, בעיית הקשב היא מובנית, ולכן הם עלולים להוות קבוצת סיכון בכביש, במידה והם לא למדו לנהל את הקשב באופן נכון ולנטרל מסיחי דעת. הפרעות קשב וריכוז מאופיינות בסימפטומים של קושי בחלוקת קשב, הסחת דעת בקלות, אימפולסיביות (לדוגמא, התנהגות המקדימה את החשיבה) והיפראקטיביות (לדוגמא, תנועתיות יתר וחוסר מנוחה).
מחקרים מראים שנהגים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז מעורבים בין פי 4 עד פי 8 בתאונות דרכים קשות. אולם לא רק נערים עם ADHD מעורבים בתאונות דרכים. בארץ בוצע מחקר מעניין באוניברסיטת בר אילן, שהשווה בין נהיגה של נהגים עם וללא הפרעות קשב וריכוז. מסקנות המחקר היו כי נהיגתם של בעלי ADHD פחות בטיחותית באופן מובהק מנהגים שלא סובלים מההפרעה. מדדים כגון חניה במקום אסור, הבנת שילוט בצורה שגויה, פגיעה בעצם שלא נראה בזמן נסיעה לאחור, הערכת מהירות שגויה של הרכב אותו עוקפים, נהיגה ללא חגורת בטיחות, צפירה לנהג אחר כדי להביע מורת רוח ממנו, פניה ללא איתות והצמדות לרכב מלפנים- היו גבוהים יותר אצל נהגים בעלי ADHD
הבשורה הטובה היא, שניתן לשפר ולשכלל את ניהול הקשב בנהיגה בכל גיל. ההמלצה החשובה ביותר היא לצמצם את כמות המסיחים ואת עוצמתם, הם מתחרים על תשומת ליבו של הנהג ומפריעים לו להתרכז בנהיגה.
מחקר מרתק דיווח על כך שנהיגה עם מנגנון נהיגה ידני (הילוכים) בטיחותי יותר לבעלי הפרעות קשב וריכוז, בהשוואה לנהיגה עם מנגנון אוטומטי. נהיגה בגיר ידני איננה מתאימה לכל נהג, אך בהחלט זו אופציה שכדאי לבדוק.
ניתן להשתמש בטכנולוגיות המסייעות לנהג בתוך הרכב: באיסוף מידע רלוונטי, מיון המידע, ניתוח המידע בזמן אמת והתרעה לנהג על סכנות מיידיות. המערכות מתריעות מפני סטייה מנתיב, אי שמירת מרחק וחשש מהתנגשות ברכב הנוסע לפנים. שימוש בטכנולוגיות הנ"ל דורש תרגול והסתגלות, כיוון שההתרעות עלולות להכניס לסטרס בזמן נהיגה.
טיפול תרופתי
מחקרים שהתפרסמו בשנים האחרונות מעידים על תרומתו של הטיפול התרופתי לשיפור הנהיגה של אנשים עם הפרעות קשב. חשוב לדעת שמרבית המחקרים הללו נערכים בתנאי מעבדה, תוך שימוש בסימולאטורים ולא בנהיגה בכביש, ולעיתים קרובות נערכים במימון חברות התרופות עצמן . בכל מקרה, חשוב להתייעץ עם הרופא המטפל. המלצה חמה ממני, המלצה שתורמת משמעותית לשיפור הקשב בנהיגה ולשיפור התפקוד, המלצה שמוכחת במחקרים באופן מובהק: לפעילות גופנית מאתגרת ונכונה יש השפעה מצוינת ונכונה לשיפור הקשב והריכוז, להפחתת פעילות יתר ולהעלאת המיקוד. כמובן שפעילות גופנית תורמת לבריאות הכללית שלנו וחשוב לשלב אותה בחיינו כחלק מאורח חיים בריא.
לסיכום, לכל נהג יש את נקודות התורפה שלו וגם את היתרונות שלו בנהיגה. כשאתה מודע לנהג שבך, אתה יכול לקחת אחריות על ההגה שאתה אוחז בידיים, לשפר ולמקד את הקשב בנהיגה בדרך אפקטיבית עבורך ולצמצם גירויים והסחות דעת בנהיגה.
.jpg)
.jpg?id=26606772)
